א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא המר) מיום 31.1.10 בתיק ע"א 1550-09, בו התקבל ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (השופט שגיא) מיום 26.10.08 בתיק ת"ק 8796-06-08. עניינו של התיק - גובה הפיצוי בגין פרסום כוזב באתר אינטרנט הפועל ללא נקיטת אמצעי זהירות, תוך פגיעה בשם הטוב.
רקע והליכים קודמים
ב. המשיב הוא הבעלים של אתר הכרויות באינטרנט (להלן האתר), "שדכן" בן העידן הוירטואלי לזיווגים מזדמנים לא שערום אבותינו. אין חולק, כי אדם שזהותו לא ידועה פירסם באתר את פרטיו של המבקש - לרבות תמונתו ומספר הטלפון שלו; וציין, כי הוא "מחפש קטינות להיכרות משעשעת", "מציע שירותי מין לנשים תמורת תשלום" וכן "לנערות בחינם". המבקש פנה למשיב וזה מיהר להסיר את פרטיו מהאתר. ביום 26.10.08 קיבל בית המשפט לתביעות קטנות את תביעת המבקש, קבע כי המשיב התרשל באופן בו ניהל את האתר - שהופעל ללא מנגון סינון תוכן, או בדיקה של זהות הנרשמים - וחייב את המשיב לשלם למבקש 400 ש"ח. נציין, כי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות הוא רחב ומנומק, אך כיון ששני הצדדים אינם טוענים בשאלת אחריות המשיב אין צורך להידרש לכל רוחב החזית המקורית. עם זאת, לא נימנע מלומר, כי המשיב מסר שהאתר מקבל בממוצע מספר פניות מדי יום להסרת פרטים כוזבים, ובית המשפט קבע כי להיקף התופעה השלכה על סטנדרט הזהירות הנדרש. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי התקבלה (ביום 31.1.10), נוכח קביעת בית המשפט לתביעות קטנות "כי המשיב הפעיל את האתר ברשלנות, ללא כל מנגנוני הגנה וביקורת, ובהתחשב בכך שמדובר באתר למטרות רווח (ולא בעל מאפיינים ציבוריים)", והפיצוי הועמד על 2,500 ש"ח.
טענות הצדדים
ג. כלפי גובה הפיצוי הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, כי הסכום שנפסק אינו משקף את חומרת הפגיעה. הוזכר, כי בית המשפט המחוזי קבע:
"בהיעדר פרטים על עיסוקו של המערער, על מצבו המשפחתי ושאר נתוני עזר לבחינת הנזק... הפיצוי שנראה לי ראוי בנסיבות העניין הוא 2,500 ש"ח".
ונטען, כי אם כך, שגה בית המשפט כשפטר את הצדדים מהופעה בפניו וכשנמנע מבירור פרטים אלה. עוד כוללת הבקשה שורה של טענות לגבי חומרת הפגיעה שעלולים לגרום אתרים מסוג זה אותו מפעיל המשיב, והוטעם כי "קביעה נחרצת של בית המשפט העליון שכבודו של אדם לא יירמס" יכולה לשנות מציאות זו.
ד. בתגובת המשיב (מיום 11.4.10) נטען, כי הסכום שנפסק "מכסה כל נזק שנגרם לשמו הטוב של המערער (המבקש - א"ר)". הוזכר, כי המשיב התנצל בפני המבקש, אך למעשה אינו יכול להבטיח שמקרים מסוג זה לא יקרו שוב בעתיד. נטען, כי האתר מיועד לאנשים המחפשים "ריגושים מסוגים שונים", ויש במניעת האפשרות לאנונימיות סיכול של תכלית זו. עוד נטען, כי מחירם של מערכי סינון ווידוא יעילים "גבוהים לאין שיעור מהנזק שיכול להיגרם לאנשים אשר פרטיהם פורסמו באופן כוזב". ולבסוף, נטען כי בהעדר חקיקה, או "קו מנחה", אי אפשר להעניש את מפעילו של אתר ספציפי שעניינו הגיע לערכאות:
"אכן מצער כי ישנם אנשים שמשתמשים באתרים מסוג זה לניצול קטינים וביצוע עבירות אחרות אך אין אפשר למנוע את כל המקרים כל הזמן וכל פסק דין שינתן על ידי בית משפט לא יכול לשנות את הדחפים של אנשים להתנהג בדרך לא חוקית...
אין להפוך את המשיב או בעלי אתרי אינטרנט אחרים כשוטרים על התכנים המתפרסמים באתרים שלהם מאחר והדבר פוגע בחופש הביטוי ובפרנסתם של בעלי אתרים מסוג זה ויהפוך את חווית הגלישה באינטרנט לבלתי נסבלת".
ברם ייאמר כבר כאן, כי הליך זה עוסק באתר ולא במשתמשיו, ועל כן עניינו של הליך זה אינו בהרתעת אנשים המשתמשים "באתרים מסוג זה לניצול קטינים וביצוע עבירות אחרות", או של אנשים המפרסמים פרטים כוזבים כדי לפגוע בזולת, וכלפי אלה יתכנו סעדים אחרים שאינם בגדרי הליך זה. כך - ככל שניתן להגיע עדיהם, והדבר אינו פשוט בעקבות הנפסק בפרשת רמי מור (רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (לא פורסם)). עניינו של ההליך תחום אך לשאלת הפיצוי הראוי בתביעה כלפי מפעילי אתרים, שלגביהם נקבע כי הפרו את חובת הזהירות כלפי הציבור הרחב.
דיון והכרעה
ה. לאחר העיון החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור. אכן, רשות ערעור בגלגול שלישי בהליך שראשיתו בבית המשפט לתביעות קטנות ניתנת אך במקרים חריגים (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (לא פורסם); רע"א 3476/08 גלזמן נ' עטר (לא פורסם)). ברם, סבורני כי שיעור הפיצוי שנפסק אינו משקף את הנזק שנגרם לשמו הטוב של המבקש - יהיו נתוניו האישיים אשר יהיו, ומתוך שאין מחלוקת כי מה שנתלה בו בפרסום לא היה אמת והיה בו כדי לפגוע - או את המדיניות השיפוטית אשר לדידי ראויה בתיקים מסוג זה, ומכאן גם זיקתו למבחנים שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). עוד ייאמר, כי שאלת אחריותם של מפעילי אתרי היכרויות התעוררה - בהקשרים שונים - מעבר לים (ראו J. M. Zitter, "Civil Liability of Internet Dating Services"
48 A.L.R.6th 351 (2008)) - ויתכן שיש בכך כדי להעיד על קיומה של תופעה רחבה יותר העשויה להצדיק התייחסות שיפוטית מנחה.
ו. כאמור, שאלת האחריות במקרה דנא אינה מונחת לפתחנו, ובשלב דיוני זה מוסכם על המשיב כי הפר את חובת הזהירות כלפי המבקש. מסיבה זו איננו נצרכים (או יכולים) לדון בשאלת אמצעי הזהירות שבעל אתר אינטרנט חייב לנקוט כדי למנוע תופעות מהסוג העולה מבקשה זו. בעניין רמי מור נזדמן לי לאחרונה לציין (בחוות דעת של מיעוט, אך אמרה זו לא היתה שנויה במחלוקת), כי:
"סוגיית אחריותם בנזיקין של מפעילי אתרי אינטרנט לתכנים שהעלו לאתר צדדים שלישיים מורכבת מאוד, בית משפט זה טרם אמר את דברו לגביה, וערכאות דיוניות נחלקו בה. ברם, הפסיקה הישראלית (שוב, בערכאות הדיוניות) הכירה באחריות של מפעילי אתרים, בנסיבות מסוימות, לתכנים שהעלו צדדים שלישיים לאתריהם" (פסקה ל"ה).
ז. אין לי אלא להוסיף, כי דברי המשיב לפיהם מדובר בעוולה המתרחשת בממוצע מספר פעמים ביום רק באתרו שלו מציבים נתון קשה מאוד - שיש בו כדי להשליך גם על אמצעי הזהירות שעל אתרים לנקוט (בית המשפט לתביעות קטנות יישם בעניין את נוסחת השופט האמריקני הנודע Learned Hand; ובהקשר זה, על בחינת הנזק אל מול עלות המניעה לשקלל כמובן גם את שכיחות הנזק, ולא רק את שיעורו במקרה פרטי בו הוגשה תביעה). בודאי כך, שעה שפורסמו פרטים מטרידים ביותר, בפרט בכל הנוגע לקטינות, דבר שיש להטעים בכל לשון. אף אם ניתן להביע דעות שונות לגבי מידת הסינון הנדרשת, אין ספק כי מודעות מסוג זה הכורכות הזמנה לקטינות, טעונות יחס "סינוני" מיוחד, הן מבחינת הנזק שהן משקפות (בראש וראשונה לקטינות העלולות להיענות להן, אך גם באופן ברור למי שמודעה כוזבת מתפרסמת בשמו, והמציגה אותו לכאורה כעבריין ואולי כסוטה), והן מבחינת עלות מניעתן (בשונה, לדוגמה, מאימות זהותהמפרסמים). זאת - שהרי הטקסט הבלתי חוקי מדבר בעדו, ואין צורך במאמץ סינון מתוחכם, ובטכנולוגיה מתקדמת. אכן, תוצאתו של פסק הדין בעניין רמי מור (שלצערי נותרתי בו במיעוט) חוסמת כאמור במידה רבה מאוד את האפשרות לחשוף את זהותו של מפרסם ההודעה הכוזבת - שהוא כמובן המעוול העיקרי בסיטואציה (אם כי, כנטען, לא נעשו מאמצים בכיוון זה מסיבות טכניות של מעשיות האיתור), אך אין בכך כדי לפטור את מפעיל האתר מאחריותו. לא למותר לציין, כי בית המשפט לתביעות קטנות פרס מגוון של אפשרויות לסינון יעיל בעלות סבירה, שראוי כי הנוגעים בדבר יתנו אליהן דעתם.
שיעור הפיצוי הראוי
ח. ומכאן לגובה הפיצוי שנפסק. אחזור ואטעים: לדידי, מודעה מהסוג שפורסם - אפילו הוסרה בתוך זמן קצר יחסית, ועל כך יש לשבח את המשיב - פוגעת פגיעה קשה מאוד בשמו הטוב של מי שפרטיו מתפרסמים. עמד על כך בית המשפט לתביעות קטנות: